על החירות בתרגול יוגה
משל המרכבה
החושים (בבהאגוואד גיטה, אחד מכתבי הקודש ההינדים), משולים לסוסים ללא רסן שרוצים לרוץ, להשתולל, להיות חופשיים, לחפש מרעה.
הגוף משול למרכבה וכשהרסן משוחרר הסוסים משתוללים ועלול לקרות אסון למרכבה, לרוכב, לרכב, לסוסים. כך גם המיינד (מחשבות), כשהוא לא מרוסן המחשבות משתוללת ללא שליטה, תוהות אנה ואנה ונוהות אחרי האטרקציות שבעולם.
היוגה מאפשרת התבוננות בגוף, בנשימה, במחשבות, בתשוקות. עצם ההתבוננות יוצרת שהות ומרסנת את הפעולה האינסטינקטיבית. התרגול מלמד שליטה ומשמעת ומתעל את האנרגיה לחיים נכונים, לחשיבה נכונה ולהבנה נכונה.
אנשים חושבים בטעות שחופש (freedom) הוא הרישיון לעשות ככל העולה על רוחך ולמעשה זו טעות. כשחופש מגיע לאחר המשמעת זהו חופש שבוקע מהקול הפנימי. חופש הוא כשהפעולה שנוצרה תחילה מתוך משמעת הופכת לפעולה טבעית.
טבעי במובן של נכון.
(על משמעת וחירות, ב.ק.ס.איינגר, יוגה רהסיה, 2015, כרך 22)
לפיכך, הריסון והחופש, שניהם מצויים על אותו הרצף והחופש אולי הוא בתנועה על פני הרצף ברגע שהמשמעת הופכת לטבעית. לנוע בחיים עם החיים, תוך מתן אוויר וחופש להתבוננות, תוך תשומת לב על מה שיש. על כאבים ועל מה שטוב ,על נוחות ועל פתיחות עם אותה תשומת לב. החופש לשחרר ולנוע הלאה. כל אלה נמצאים בכל תנוחת יוגה ותנוחת יוגה היא זו שעושים עם תשומת לב ומשמעת.
וזה מתחיל כשפורסים את המזרן.
ואין זמן יותר טוב מרגע זה.
המקור וההשראה שלי לחרות הוא ב.ק.ס איינגר ובסרט "ultimate freedom" הוא שולח אותנו לשם בדרך היוגה.
שולחת לכם לינק באהבה.
חג חירות שמח,
אורלי
